המועצה שלי

הכל התחיל עם הברון רוטשילד, שהגה תכנית רחבת מעוף ובעלת אופי של תכנון אזורי מקיף: "אני רוצה לרכז את עבודתי בעיקר בשומרון, לייבש את ביצות הכבארה, ועל ידי כך תרפא הסביבה ותתאחדנה כל המושבות מחדרה עד זיכרון יעקב. פה אני רוצה ליצור יישוב חקלאי משוכלל אשר יהיה מופת לרבים".

המושבה בנימינה נחשבה לסיפור הצלחה, לגולת הכותרת בפעולת ההתיישבות לאחר מלחמת העולם הראשונה, מפעל התיישבותי רחב וייחודי שבא לידי ביטוי בתכנון, בהיקף הביצוע, בהשקעות ובנוף האנושי.

מגוון חידושים טכנולוגיים וניסויים חקלאיים, שהלכו ונתגבשו עד להקמת בנימינה כיישוב לדוגמה והשלמת ייבוש ביצות שוני וכבארה, הביאו לשינוי מסיבי בנוף האזור כולו ובמאפייניו. אזור מוכה קדחת, מהקשים ביותר שהיו בארץ, הפך למרכז התיישבות וחקלאות הראויים להתפעלות, ששינו את פני האזור כולו.

קבוצות הכשרה שונות שעלו להתיישבות במושבה החלו את דרכם בחוות סביב המושבה - בשוני ובחאן זרעוניה.

באוקטובר 1922, שנת תרפ"ב, נסתיימה בניית הבתים ביישוב החדש. הרכב הקבוצה שנקבע סופית:

• 30 חברים.
• בני המושבות הוותיקות מיהודה והגליל.
• משוחררי הגדודים העבריים.
• בוגרי מקווה ישראל.
• בוגרי לימודי חקלאות בקליפורניה והולנד ועולים בעלי הון שחפצו בחקלאות.
• אליהם הצטרפו בני זיכרון יעקב שאדמותיהם בבנימינה.

חנוכת המושבה נחגגה בט"ו בשבט תרפ"ג, ברוב עם והדר.

בשנת 1927 הונחה אבן הפינה לבית-הכנסת תפארת בנימין, בנוכחות הרב הראשי הרב קוק. במגילת היסוד הונצחו חמישים המשפחות הראשונות.

בנימינה הלכה וצמחה, ונוספו לה שכונות חדשות. הראשונה בהם היתה שכונת יעקב בשנת 1929, ולאחריה גבעת הפועל, שכונת עולי גרמניה, נחלת-ז'בוטינסקי ונווה עובד.

עם הקמת מדינת ישראל החלו גלי עלייה, וליד בנימינה, במחנה הבריטי הנטוש, הוקמה מעברה גדולה. בשנת 1953 נבנו מגורי קבע בשכונות ישורון ורבורג.

ב-20 השנים האחרונות הפכה בנימינה ליישוב אטרקטיבי, המושך אליו מגוון של תושבים חדשים, ונבנו שכונות כרמי בנימינה, זרעוניה ובית הכרם. עם זאת, המושבה ממשיכה לשמור על צביונה הכפרי.

ארבעה ק"מ של נסיעה קסומה מהכביש הראשי, בין כרמי גפנים וזית, מטעי רימון, אפרסמון ותפוח, נוף ירוק ומשכר ונחל עדה שמזדחל לאטו בין השדות, שוכנת המושבה גבעת עדה. המושבה נקראת על שם הברונית עדה (אדלייד) דה רוטשילד, אשת הנדיב הידוע, והיא פנינה קסומה שבשנת 1903 היו בה רק רחוב אחד ושמונה בתים שהתרכזו בגבעת אחת.

היום גבעת עדה היא מושבה פורחת ומשגשגת שבתיה היפים משתלבים בין יער אלוני תבור, דקלים וברושים בני מאה השומרים על צביונה הכפרי העתיק ואתרי מורשת.

ההתחלה היתה קשה. שמונה המשפחות הראשונות הגיעו מזכרון יעקב ומשפיה וחלמו להפריח את השממה והביצות ולהקים מפעל חקלאי לתפארת. ליד חורבות הכפר הערבי "מראח" נבנה החאן, ובין חומותיו ניטעו השורשים למורשת המפוארת של היישוב. הברון רוטשילד רכש את האדמות, והתושבים כולם, ברוח של אחדות ושיתוף פעולה, עיבדו אותן בהצלחה.

הערבים שתקפו את הישוב שרק נולד, הקשיים הכלכליים ובעיות היום יום לא פגעו ברוח הציונית של התושבים, והיישוב החל להתפתח אל מעבר לחומות החאן: משפחות נוספות הגיעו, נרכשו עוד אדמות ובשנת 1929 נחנך בית-הכנסת המרכזי ברחוב הראשונים שנתרם ע"י הברונית עדה דה רוטשילד כאות הוקרה לתושבים על פועלם, ועל כך שקראו למושבה על שמה. באותה תקופה נבנו גן ילדים ושתי כיתות לבית-הספר.

עם השנים קלטה המושבה עליות מרחבי תבל ויצרה בהצלחה הרמוניה בין עדות באמצעות עזרה הדדית ותמיכת כלל הקהילה בכל תושב חדש שהגיע.

היום המושבה שופעת ירק וצבע, ובית-הספר "גבע" המונה מעל 500 תלמידים מהווה יהלום חינוכי בלב המושבה. מעבר לרמת חינוך גבוהה שומר בית-הספר על המורשת, ובשיתוף "עמותת דורות" (העמותה לשימור עבר המושבה) ובליווי הקשר הרב-דורי עם ותיקי המושבה וצוות ארכיון המושבה ממשיכים את המסורת של ערבות הדדית, תרומה לקהילה ושימור עבר המושבה.

המטייל במושבה היום נחשף לפיתוח, לשכונות חדשות, לשלטי המורשת הפזורים באתרים ההיסטוריים והופכים את המושבה למוזיאון פתוח ולהמוני ילדים שממלאים את השטחים הציבוריים, את בריכת השחייה, הספרייה, מגרשי הספורט והמתנ"ס המקומי. המושבה גדלה וקולטת משפחות חדשות, אך שומרת על צביונה הכפרי, על אווירת ההיסטוריה של ההולך ברחובותיה ועל סביבה ירוקה ואיכות-חיים גבוהה וחיי קהילה מגוונים, עשירים ומיוחדים.